Cet été je ne partirai pas
je n’ai pas envie de jouer les touristes
je préfère toucher le papier
des livres, une promenade paresseuse dans mon quartier, des réflexions
une nonchalance estivale me révèle
que mon entourage est fait de lieux
que je n’ai pas encore explorés -
remplis d’images fluviales et de chaines de montagnes
enveloppées de brumes matinales
Place Milano qui n’est pas à Milan
de ma voiture à travers la vitre j’aperçois
un arbre, il fait de l’ombre sur l’herbe verte
un arbre ombragé sur une herbe étincelante
surpris, rêvassant
comme si pour la première fois je venais dans mon quartier
dans un rêve qui annonce mes voyages
je comprends qu’il faudrait que je me dépêche de le visiter
d’observer sa force vitale
pousser et être parfait
comment offrir de la rosée dans des pots de fleurs
ombrager une lumière sauvage
dans ma ville fiévreuse embuée trouée de bleu
qui attend effrayée les suicidés musulmans.
Je ne sais pas si j’aurai du temps
tant de pérégrinations sont nécessaires
à faible distance
à vue d’œil
qui voit ou ne voit pas.
Demain je verrai peut-être ma chambre
je voguerai dans ses espaces visibles
dans des armoires où des témoignages s’accumulent sur mon passé
dans des tiroirs qui ont développé une vie indépendante
dans un tas de papiers en exil
je tiendrai peut-être un carnet de voyage
sur le mouvement de mon regard dans ma cuisine
sur l’agilité des lézards
qui ne sont que reproductions de dinosaures
et toutes sortes de fourmis rouges ou noires
qui transforment mes miettes en pains
et j’écrirai un article sur l’agneau et l’abattage
sur les sept céréales endormies dans leurs bocaux
sur les anges de la santé fabriquée avec du soja
sur la bouche porcine et gloutonne
sur le refus, la vomissure et la chasteté
sur la nourriture qui manque toujours
sur la nourriture qui affame
sur la nourriture de l’âme et les nourritures du corps
sur le sein perdu et le dieu absent
mais aussi les pigeons qui roucoulent à la fenêtre
qui baisent et baisent sans retenue et sans honte.
Traduction — Esther Orner
הקיץ לא אסע
הַקַּיִץ לֹא אֶסַּע
אֵין בִּי גַּעְגּוּעַ לְחַיֵּי תַּיָּר
אֲנִי מַעֲדִיף אֶת מַגַּע הַנְּיָר
שֶׁל סְפָרִים, טִיּוּל שְׁכוּנָתִי עָצֵל, הִרְהוּרִים
עַצְלוּת קֵיצִית גִּלְּתָה לִי
כִּי קִרְבָתִי מְלֵאָה מֶרְחַקִּים
שֶׁטֶּרֶם הִגַּעְתִּי לְחִקְרָם –
עִנְיָנִים דְּמוּיֵי נְהָרוֹת וְשַׁרְשֶׁרֶת הָרִים
הַלּוּטִים בְּעַרְפִלֵּי בְּקָרִים
בְּכִכַּר מִילָאנוֹ אֲשֶׁר לֹא בְּמִילָאנוֹ
אֲנִי רוֹאֶה מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַמְּכוֹנִית
עֵץ מֵצֵל עַל דֶּשֶׁא יָרֹק
עֵץ צֵל עַל יָרֹק זוֹהֵר
וּמֻפְתָּע וּכְמוֹ חוֹלְמָנִי
כְּאִלּוּ הִגַּעְתִּי לִשְׁכוּנָתִי בָּרִאשׁוֹנָה
בַּחֲלוֹם הַמְנַבֵּא אֶת מַסְעוֹתַי
אֲנִי מֵבִין כִּי שׂוּמָה עָלַי לְהַקְדִּים וּלְבַקְּרוֹ
לְמַעַן אֶתְבּוֹנֵן בְּכֹחַ חִיּוּתוֹ
לִצְמֹחַ לִהְיוֹת הֲוָיָתוֹ הַכְּלִילָה
אַף לְהַגִּישׁ מְנָחוֹת שֶׁל טַל בְּקַעֲרִיּוֹת פֶּרַח
לְהָצֵל בְּאוֹר פִּרְאִי
בְּעִירִי הַקּוֹדַחַת, הַמַּהְבִּילָה, חֲלוּלַת הַתְּכֵלֶת
הַמַּמְתִּינָה בְּאֵימָה לְמִתְאַבְּדִים מֻסְלְמִים
אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אַסְפִּיק –
הֵן מִתְבַּקְּשִׁים מַסָּעוֹת כֹּה רַבִּים
לְכָל מֶרְחָק קָרוֹב
לְכָל שֶׁהָעַיִן גּוֹלֶשֶׁת עָלָיו
רוֹאָה לֹא רוֹאָה
מָחָר אוּלַי אֶרְאֶה אֶת חַדְרִי
וְאַפְלִיג לְמֶרְחָבָיו הַנִּגְלִים
לָאֲרוֹנוֹת בָּהֶם הִצְטַבְּרוּ עֵדֻיּוֹת עַל עֲבָרִי
לַמְּגֵרוֹת שֶׁפִּתְּחוּ חַיִּים עַצְמָאִיִּים
לַעֲרֵמַת הַנְּיָרוֹת הַגּוֹלִים
אֶפְשָׁר אֶכְתֹּב יוֹמַן מַסָּע
עַל תְּנוּעַת מַבָּטַי בַּמִּטְבָּח
עַל זְרִיזוּת הַשְּׂמָמִיּוֹת
שֶׁאֵינָן אֶלָּא דִינוֹזָאוּרִים מְמֻזְעָרִים
וְעַל מִינֵי נְמָלִים אֲדֻמּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת
הַהוֹפְכוֹת אֶת פֵּרוּרַי לְכִכָּרוֹת
וּמַסָּה אֶכְתֹּב עַל הַשֶּׂה וְעַל הַשְּׁחִיטָה
עַל שִׁבְעַת הַדְּגָנִים הַדּוֹמְמִים בְּצִנְצָנוֹת
עַל מַלְאֲכֵי בְּרִיאוּת עֲשׂוּיִים סוֹיָה
עַל חֲזִיר הַפֶּה הָרַעַבְתָנִי
עַל הַסֵּרוּב, הַקִּיא וְהַסִּגּוּף
עַל הַמָּזוֹן הֶחָסֵר לָעַד
עַל הַמָּזוֹן הַמַּרְעִיב
עַל מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ וּמַאַכְלֵי הַגּוּף
עַל הַשָּׁד הָאָבוּד וְעַל שַׁדַּי הַנֶּעֱדָר
וְגַם עַל הַיּוֹנִים הַהוֹמוֹת בַּחַלּוֹן
מִזְדַּיְּנוֹת וּמִזְדַּיְּנוֹת בְּלִי חֶשְׁבּוֹן וּבְלִי קָלוֹן
