Et que me dire ?
Que je suis par­fait
que mon his­toire est belle et intéres­sante
même si sa fin est à la fois claire et pas claire ?

J’ai passé ma vie à écrire des poèmes
ils sont assez bons
ils ont leurs amoureux et acheteurs
fans, cri­tiques, tra­duc­teurs et com­men­ta­teurs
j’ai aus­si réfléchi à plusieurs sujets
surtout relat­ifs à l’âme et à la spir­i­tu­al­ité
et j’ai pub­lié mes réflex­ions
assez orig­i­nales et intéres­santes
j’ai aus­si soigné un nom­bre de per­son­nes 
empêtrés dans des com­pli­ca­tions
source de douleurs
des plaies ouvertes dans leur âme
causées par des luttes ou des chimères
et j’ai aimé
et j’ai aimé dans un grand feu
dans un  brouha­ha de poèmes
et quand enfin je me suis dégrisé
des superbes hor­mones des illu­sions
j’avais encore en moi de la ten­dresse et de la com­pas­sion
l’e­sprit de l’ami­tié et un réel souci
après tout je suis un gen­til garçon
capa­ble d’af­fec­tion et même d’amour
sans par­ler d’une cer­taine estime
mais pourquoi je racon­te tout ça
à qui c’est utile
les juges dans un autre monde
repoussent encore le jour du juge­ment
et qu’est-ce que je leur cache
à toi
à moi-même
dans cette his­toire si bien établie
si hum­ble
sus­pecte, faite de suspicion

Tra­duc­tion  — Esther Orner

 

 

מה אומַר

 

וּמָה אֹמַר לְעַצְמִי?
שֶׁאֲנִי בְּסֵדֶר גָּמוּר
שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁלִּי מְעַנְיֵן וְיָפֶה
אַף שֶׁסּוֹפוֹ עוֹדֶנּוּ בָּרוּר וְלֹא-בָּרוּר כְּאֶחָד?

הֶעֱבַרְתִּי אֶת חַיַּי בִּכְתִיבַת שִׁירִים
שֶׁהֵם דֵּי טוֹבִים
וְיֵשׁ לָהֶם אוֹהֲבִים וְקוֹנִים
חֲסִידִים, מְבַקְּרִים, מְתַרְגְּמִים וּפַרְשָׁנִים
גַּם הִרְהַרְתִּי בְּכַמָּה עִנְיָנִים
בְּעִקָּר בַּנֶּפֶשׁ וּבַנַּפְשִׁיּוּת
וּפִרְסַמְתִּי בְּרַבִּים אֶת הִרְהוּרַי
שֶׁהֵם דֵּי מְקוֹרִיִּים וּמְעַנְיְנִים
גַּם טִפַּלְתִּי בְּכַמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים
שֶׁהָיוּ תִּסְבּוֹכוֹת אֲיֻמּוֹת
שֶׁהָיוּ בְּאֵרוֹת שֶׁל כְּאֵב
פְּצָעִים פְּתוּחִים הָיוּ בְּנַפְשָׁם
מִמִּלְחָמוֹת שֶׁהָיוּ אוֹ נֶהֱזוּ
וְאָהַבְתִּי
אָהַבְתִּי בְּאֵשׁ גְּדוֹלָה
בַּהֲמֻלַּת שִׁירִים
וּכְשֶׁהִתְפַּכַּחְתִּי סוֹף-סוֹף
מֵהוֹרְמוֹן הָאַשְׁלָיוֹת הַנִּפְלָא
עֲדַיִן הָיוּ בִּי רֹךְ וְחֶמְלָה
רוּחַ יְדִידוּת וּדְאָגָה כֵּנָה
כְּלוֹמַר סה“כ אֲנִי בָּחוּר טוֹב
הָרָאוּי לְחִבָּה אֲפִלּוּ לְאַהֲבָה
שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל מִדָּה שֶׁל הַעֲרָכָה
אֲבָל לָמָּה אֲנִי מְסַפֵּר אֶת כָּל זֶה
לְמִי זֶה נָחוּץ
הֵן הַשּׁוֹפְטִים בָּעוֹלָם הָאַחֵר
עֲדַיִן מְמַהְמְהִים אֶת יוֹם הַדִּין
וּמָה אֲנִי מַסְתִּיר מִפְּנֵיהֶם
וּמִפָּנֶיךָ
וּמִפָּנַי
בַּסִּפּוּר הֶעָרוּךְ כָּל כָּךְ
הַצָּנוּעַ כָּל כָּךְ
הֶחָשׁוּד, הַמַּחְשִׁיד

 

[print-me]