> Signaler, clignoter

Signaler, clignoter

Par |2018-11-16T09:19:22+00:00 19 décembre 2013|Catégories : Blog|

 

Je suis assis dans l'obscurité
un vent prin­ta­nier chu­chote
la mer se déguise en une par­celle de terre
presque invi­sible
elle pro­duit un silence froid
son  gouffre ne gronde pas
le tour­billon s'est cal­mé
dans les espaces vides
et son cri s'est apai­sé

et dans le champs les eaux noires
un voi­lier de pêcheurs
tout petit car il est éloi­gné
il vogue len­te­ment le plus len­te­ment pos­sible
il s'arrête peut-être
quand  cli­gnote sa lumière jaune
et ain­si se crée une paral­lèle
s'offrant comme  une image
comme l'image d'une image

Mais len­te­ment, len­te­ment
je me libère petit à petit
des paral­lèles de la petite barque
et je m'ouvre à la mer et aux cieux
je me dilue dans l'obscurité
nou­velle et tout en fraî­cheur
par­se­mée d'étoiles toutes fraîches
et la lune sus­pen­due à l'image d'une immense banane

tout signi­fie quelque chose
tout signale et cli­gnote
chaque chose est soi-même et autre
même le vélo
appuyé près de moi contre le banc
tra­ce­ra une ligne entre la mer et ma mai­son
tra­ver­se­ra l'air de la nuit
quand les étoiles me tom­be­ront sur la tête.

 

Traduction  – Esther Orner

 

 

לאותת, להבהב

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּחֲשֵׁכָה
בְּרוּחַ אֲבִיבִי רוֹחֵשׁ
וְהַיָּם מִתְחַזֶּה כְּמִגְרָשׁ
שֶׁכִּמְעַט אֵינוֹ נִרְאֶה
וּמֵפִיק דְּמָמָה קְרִירָה
תְּהוֹמוֹ אֵינָהּ נוֹהֶמֶת
הַמְּעַרְבֹּלֶת דָּעֲכָה
בְּמֶרְחָבָיו הָרֵיקִים
חָדְלָה הַצְּעָקָה

וּבִשְׂדֵה הַמַּיִם הַשְּׁחוֹרִים
מִפְרָשִׂית דַּיָּגִים
קְטַנְטֹנֶת כִּי רְחוֹקָה
מַחְלִיקָה בְּאִטִּיּוּת הֲכִי אִטִּית
אוּלַי אֲפִלּוּ עוֹצֶרֶת
כְּשֶׁהִיא מְהַבְהֶבֶת אוֹר צָהֹב
וְכָךְ מְיַצֶּרֶת הַקְבָּלָה
מַצִּיעָה אֶת עַצְמָהּ כְּדִמּוּי
אֲפִלּוּ כְּדִמּוּי לְדִמּוּי

אֲבָל לְאַט-לְאַט
אֲנִי דֵּי מִשְׁתַּחְרֵר
מִמַּקְבִּילִית הַדּוּגִית
וְנִפְרָשׂ לַיָּם וְלַשָּׁמַיִם
אֲפִלּוּ נִמְהָל בַּחֲשֵׁכָה
שֶׁהִיא חֲדָשָׁה וְרַעֲנַנָּה
וּמְנֻמֶּרֶת כּוֹכָבִים טְרִיִּים
וְתָלוּי בָּהּ יָרֵחַ דְּמוּי בָּנָנָה גְּדוֹלָה מְאֹד

הַכֹּל מְרַמֵּז לְמַשֶּׁהוּ
הַכֹּל מְאוֹתֵת וּמְהַבְהֵב
כָּל דָּבָר הוּא עַצְמוֹ וְאַחֵר
אֲפִלּוּ הָאוֹפַנַּיִם
הַשְּׁעוּנִים לְיָדִי עַל סַפְסָל
יְסַמְּנוּ קַו בֵּין הַיָּם לַבַּיִת
יֶחֱצוּ אֶת אֲוִיר הַלַּיְלָה
כְּשֶׁכּוֹכָבִים נוֹפְלִים עַל רֹאשִׁי
 

X